פרשת חיי שרה

"הִנֵּה אָנֹכִי נִצָּב עַל עֵין הַמָּיִם"
(בראשית כ״ד, י״ג)

מבוא

אליעזר, העבד של אברהם, יוצא למצוא כלה ליצחק. הוא לא הולך לארמון. הוא עומד ליד הבאר, במקום הכי פשוט, איפה שכולם באים לשאוב מים.

ושם הוא מתפלל תפילה אחת. הוא לא מבקש אישה יפה או עשירה. הוא מבקש אישה עם לב טוב. אישה שאם אבקש ממנה קצת מים, היא תגיד "תשתה, וגם את הגמלים שלך אשקה".

הפרשה נקראת "חיי שרה", כי זה ההמשך של שרה. שרה הייתה כולה חסד, והבית שלה יכול להמשיך רק עם מישהי שכולה חסד, כמו רבקה.

• אור החיים הקדוש (בראשית כ״ד, י״ג):
  האור החיים שואל, למה חשוב לנו לדעת שאליעזר עמד על עין המים? הוא מסביר שעין המים היא מקום של ברכה. אליעזר עמד שם בגוף, אבל הלב שלו היה בשמים. הוא אמר לקב״ה: אני עומד פה למטה, ליד המים, ומבקש ממך שתשלח לי מלמעלה את החסד שאני מחפש.
  תובנה לחיים: לפני שאתם מקבלים החלטה חשובה, תעצרו רגע. תרימו את העיניים למעלה ותבקשו עזרה מהקב״ה שיראה לכם מה נכון.
• הבעל שם טוב (כתר שם טוב, פרשת חיי שרה, אות ש״ח):
  הבעל שם טוב אומר שכל אדם הוא כמו שואב מים. יש מי ששואב רק לעצמו, ויש מי ששואב ונותן גם לאחרים. רבקה הייתה מהסוג השני. היא לא נתנה רק מה שביקשו ממנה, היא נתנה הרבה יותר. וכשאדם נותן לאחרים, הקב״ה פותח לו את הברז של השפע ונותן לו עוד ועוד.
  תובנה לחיים: רוצים יותר שמחה וכוח? תתחילו לתת לאחרים. ככל שתתנו יותר, הלב שלכם יתמלא יותר.

• להוסיף את ה"גם":
  השבוע, כל פעם שמבקשים מכם משהו קטן, תוסיפו עוד קצת מעצמכם. ביקשו כוס מים? תביאו עם חיוך. ביקשו עזרה? תעזרו מכל הלב.
• לראות את הלב:
  פעם אחת השבוע, תסתכלו על מישהו בבית לא לפי מה שהוא עשה, אלא לפי הכוונה הטובה שלו. תגידו לו מילה טובה על הלב שלו.
• להיות מעיין:
  תשאלו פעם ביום: מי צריך היום מילה טובה ממני? לפעמים מילה אחת יכולה להשקות לב עייף.

פרשת "חיי שרה" מלמדת אותנו שדברים אמיתיים וגדולים בחיים – בין אם זה בניית בית, מציאת שותפים טובים לדרך, או הנהגת קהילה – לא נמדדים רק ביכולות טכניות או בהישגים חיצוניים.

המבחן האמיתי של האדם הוא במידת החסד, הרגישות והנתינה לזולת. אליעזר לימד אותנו שעין טובה ורצון לעזור לאחרים ללא גבולות הם המצפן הכי מדויק שיש. כשאנחנו פותחים את הלב ומחפשים את הטוב באחרים, אנחנו מוצאים את האנשים הנכונים שהופכים את העולם למקום טוב יותר.

"וַתָּמָת שָׂרָה בְּקִרְיַת אַרְבַּע הִוא חֶבְרוֹן בְּאֶרֶץ כְּנָעַן וַיָּבֹא אַבְרָהָם לִסְפֹּד לְשָׂרָה וְלִבְכֹּתָהּ"
(בראשית כ״ג, ב׳)

"וְאַחֲרֵי כֵן קָבַר אַבְרָהָם אֶת שָׂרָה אִשְׁתּוֹ אֶל מְעָרַת שְׂדֵה הַמַּכְפֵּלָה"
(בראשית כ״ג, י״ט)

"וַיִּקְבְּרוּ אֹתוֹ יִצְחָק וְיִשְׁמָעֵאל בָּנָיו אֶל מְעָרַת הַמַּכְפֵּלָה"
(בראשית כ״ה, ט׳)

מבוא

פרשת "חיי שרה" נקראת "חיי שרה" למרות שהיא עוסקת במותה, כדי ללמדנו: אין חיים אמיתיים בלי כיבוד המת והכרת הטוב למי שבנה אותנו.

אברהם אבינו עוצר את הכל. הוא מגיע מבאר שבע לחברון כדי לספוד ולבכות את שרה אשתו, ולאחר מכן קונה בכסף מלא את מערת המכפלה – ארבע מאות שקל כסף עובר לסוחר – על אף שהוצעה לו במתנה. בכך הוא מלמדנו שכבוד אמיתי אינו ניתן כמתנה, אלא נקנה במסירות אמת.

וסוף הפרשה חותם במעגל מושלם: יצחק וישמעאל קברו את אביהם. ברגע של כיבוד אב, כל המחלוקות נעלמות.

פניני חכמים

• רש״י (בראשית כ״ג, ב׳):
  "וְנִסְמְכָה מִיתַת שָׂרָה לַעֲקֵדַת יִצְחָק לְפִי שֶׁעַל יְדֵי בְּשׂוֹרַת הָעֲקֵדָה, שֶׁנִּזְדַּמֵּן בְּנָהּ לִשְׁחִיטָה וְכִמְעַט שֶׁלֹּא נִשְׁחַט, פָּרְחָה נִשְׁמָתָהּ מִמֶּנָּה וּמֵתָה"
  רש״י מלמד מהו עומק הקשר בין הורה לילד. מכאן שכיבוד הורים מתחיל בהבנה כמה הנפש של ההורה קשורה בילד.
• רש״י (בראשית כ״ה, ט׳) בשם בבא בתרא ט״ז ע״ב:
  "יִצְחָק וְיִשְׁמָעֵאל - מִכָּאן שֶׁעָשָׂה יִשְׁמָעֵאל תְּשׁוּבָה וְהוֹלִיךְ אֶת יִצְחָק לְפָנָיו"
  ישמעאל הוא הבכור, אך התורה מקדימה את יצחק. זהו סימן התשובה – הוא ויתר על כבודו והקדים את יצחק, כי ידע שהוא צדיק ממנו. כוחו של כיבוד אב מאחה קרע של שנים בין אחים.
• בראשית רבה (פרשה ע״ט, סימן ז׳):
  "אָמַר רַבִּי יוּדָן בַּר סִימוֹן: זֶה אֶחָד מִשְּׁלֹשָׁה מְקוֹמוֹת שֶׁאֵין אֻמּוֹת הָעוֹלָם יְכוֹלִין לְהוֹנוֹת אֶת יִשְׂרָאֵל לוֹמַר גְּזוּלִים הֵן בְּיֶדְכֶם, וְאֵלּוּ הֵן: מְעָרַת הַמַּכְפֵּלָה, וּבֵית הַמִּקְדָּשׁ, וּקְבוּרָתוֹ שֶׁל יוֹסֵף. מְעָרַת הַמַּכְפֵּלָה, דִּכְתִיב: וַיִּשְׁמַע אַבְרָהָם אֶל עֶפְרוֹן וַיִּשְׁקֹל אַבְרָהָם לְעֶפְרוֹן"
  המדרש מלמד: מתנה אפשר לקחת בחזרה. קניין בכסף מלא הוא נצחי. מי שמכבד את הוריו בהשקעה של זמן ונוכחות, קונה אחיזת עולם לדורות.

איך נוכל לקיים את המצווה בימינו?

• טיפוח כיבוד הורים בחיים:
  לספר בשבחם כשהם בחיים, לשאול על סיפור חייהם, לרשום זיכרונות. להיות שם באמת כשקשה להם, לא רק בכסף אלא בנוכחות.
• יצירת אחיזת עולם משפחתית:
  לקנות אחיזת עולם משפחתית: אלבום משפחתי מסודר, ספר זיכרונות של סבא וסבתא, שולחן שבת קבוע שהוא עוגן לכל הנכדים.
• איחוי קרעים סביב כבוד ההורים:
  ללמוד מ"יצחק וישמעאל". גם אם יש ויכוחים בין אחים, ברגע שמדובר בכבוד אבא ואמא – עוצרים הכל ומתאחדים.